EN/HEע/E

Purifying Midianite Spoils – From What?

Sources

Bemidbar Chapter 19במדבר פרק י״ט

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. (ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו. (ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים. (ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף. (ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. (ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב. (ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. (ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא. (י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם. (יא) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכׇל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים. (יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר. (יג) כׇּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ. (יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כׇּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכׇל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. (טו) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא. (טז) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים. (יז) וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי. (יח) וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כׇּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר. (יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב. (כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא. (כא) וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב. (כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב.

Bemidbar31:14-24במדבר ל״א:י״ד-כ״ד

(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. (טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כׇּל נְקֵבָה. (טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסׇר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'. (יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כׇל זָכָר בַּטָּף וְכׇל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. (יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם. (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם. (כ) וְכׇל בֶּגֶד וְכׇל כְּלִי עוֹר וְכׇל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכׇל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ.         (כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. (כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. (כג) כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם. (כד) וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה.

Devarim 7:25-26דברים ז׳:כ״ה-כ״ו

(כה) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא. (כו) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא.

Damascus Document 4Q271ברית דמשק 4Q271

ומכו[ל] הזהב והכסף [והנחושת וה]בדיל והעו[פרת אשר עשו הגואים פ]סל אל יביאהו איש אל טהר[תו מן החד]ש הבא מן הטהור יביא אל יב[א איש] כול עור ובגד ומן כל הכל[ים אשר יעשה מ]לאכה בהם אשר יטמאו לנפש [אדם כיא ]אם הוזו כמשפט [ במי ]הנדה בקץ הרשע

Sifre Bemidbar 157ספרי במדבר קנ״ז

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה משה רבינו לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות. ר' אלעזר בן עזריה אומר בשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו'. כיוצא בו אתה אומר ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים מהו אומר וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים (במדבר כ יא) אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה מהו אומר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה. משה רבינו לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ויש אומרים משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו בחיי משה רבך לא הייתה מדבר עכשיו מה אתה מדבר. ר' יאשיה אומר שהיה אומר דבר בשם אומרו כענין שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר ב כב).

Sifre Bemidbar 158ספרי במדבר קנ״ח

אך את הזהב ואת הכסף – [כלים] אתה אומר כלים או אינו אלא גלומים הרי אתה דן הואיל ומתי ישראל מטמאין והרוגי מדין מטמאין מה מתי ישראל כלים ולא גלומים אף הרוגי מדין כלים ולא גלומים. ר' יוסי הגלילי אומר כלים אתה אומר כלים או אינו אלא גלומים ת"ל אך חלק. כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש – כגון הלבוסין והסכינים והקדירות והשפודים והאסכלות מפני כ"י ברלין 1594 כ"י וטיקן 32 כ"י אוקספורד 24, לונדון 16406 גוית גוים. גיות גוים. גיעולי גוים. וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים – כגון הכרנבאות והכוסות והקיתונות והקומקמסים והיורות מפני כ"י ברלין 1594 כ"י וטיקן 32 כ"י אוקספורד 24, לונדון 16406 גויות גוים. גיות גוים. גיעולי גוים. והרי דברים ק"ו ומה אם מי שאין טעון טבילה טעון הזייה מי שטעון טבילה דין הוא שיטעון הזייה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שאין טעון הזייה טעון טבילה מי שטעון הזייה דין הוא שיטעון טבילה. וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם – למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב (במדבר יט טז) בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת שבעה הא למדנו לכלים ואדם. כלים ואדם וכלים מנין ת"ל וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם וכלים. ואחר תבאו אל המחנה – מה כאן אסור לבא אל המחנה אף להלן אסור לבוא אל המחנה ומה להלן עד הערב אף כאן עד הערב.

Sifre Zuta Bemidbar 31:23ספרי זוטא לא:כ״ג

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר – את שדרכו להבליע באור יבליע באור זו האסכלה והשפוד. וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים – כלים שהן מחוסרין הגעלה אלו הדודים. וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים – כלים שהם מחוסרים שטיפה אלו הקיתונות והדוליות והסיטליות. וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים – כלים שאינם עשוים לקבלה, אלו הפשוטים אלו הסכינים והסיפים והרמחים. וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים – כלים שאינם עשוים למלאכה אבל עשוים לנואי, אלו קטליות ונזמים וטבעות ונזמי האף. כשאמר "דבר" ריבה כלים תלוים בשמותיהם ומשמשין בשמות אחירין כן שלפני המטה וקלה ומנורה. "דבר" ו"כל דבר" ריבה כלים תלוים בשמות אחרין ומשמשין בשמותיהן פיה של מנורה ופלס של מנורה פיה של קרן ופלס של קרן. יכול שני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן? ת"ל "אך". יכול יצאו במי שטיפה? ת"ל "במי נדה יתחטא". יכול יצאו במי הזייה? ת"ל "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם", מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה.

Yerushalmi Avodah Zarah 5:15ירושלמי עבודה זרה ה׳:ט״ו

מתני' הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן השפוד והאסכלה מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה. גמ' הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי דברים שיודע שעושין בהן אוכל נפש כגון כוסות מדיחן וטהורין אבל יורות וקומקמין מגעילן בחמין וכולן שנשתמש בהן אף על פי שלא הטביל והגעיל ושף וליבן הרי אילו טהורין. תני רבי הושעיה צריך להטביל כהדא רבמי סלק עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר ושאלון כסף מן אילין דאוסינוס שאלון לרבי ירמיה אמר צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל יצא לחוץ ונלמד נפקין ושמעון רבי יעקב בר אחא שמעון בר בא בשם רבי יוחנן לא שנו אלא לוקח אבל שואל מותר מעתה אפילו כלים רבי הושעיה זבין כלים ומטבילן. הכא את אמר מדיחן והן טהורין והכא את אמר מגעילן בחמין חומר הוא בגיעולי נכרים סכין תוחבה בארץ שלשה פעמים ודייו רבי בא בשם רב יהודה הדא דאת מר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון והליבון צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה.

Bavli Avodah Zarah 75bבבלי עבודה זרה ע״ה:

מתני'. הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל - יטביל, להגעיל - יגעיל, ללבן באור - ילבן באור. השפוד והאסכלא - מלבנן באור. הסכין - שפה והיא טהורה. גמ'. תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: (במדבר לא) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תני בר קפרא: מתוך שנאמר (במדבר לא) במי נדה - שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, ת"ל: אך, חלק; א"כ, מה ת"ל במי נדה? מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר: ארבעים סאה. איצטריך למיכתב וטהר, ואיצטריך למיכתב במי נדה; אי כתב וטהר, ה"א וטהר כל דהו, כתב רחמנא במי נדה; ואי כתב רחמנא במי נדה, הוה אמינא הערב שמש כנדה, כתב רחמנא וטהר, לאלתר. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפי' כלים חדשים במשמע, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה. מתקיף לה רב ששת: אי הכי, אפי' זוזא דסרבלא נמי! א"ל: כלי סעודה אמורין בפרשה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה, אבל שאולין לא. רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא מעובד כוכבים, סבר להטבילה, א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה, לדידי מפרשא ליה מיניה דרבי יוחנן: כלי מתכות אמורין בפרשה. אמר רב אשי: הני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו. קוניא - פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: כתחלתו, וחד אמר: כסופו. והלכתא: כסופו. איבעיא להו: משכנתא, מאי? אמר מר בר רב אשי: אבא משכן ליה עובד כוכבים כסא דכספא, ואטבליה ואישתי ביה, ולא ידענא אי משום דקסבר: משכנתא כזביני דמיא, אי משום דחזי לעובד כוכבים דדעתיה לשקועיה. ת"ר: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן - מטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות - מדיחן ומטבילן והם טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין - מגעילן ומטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י האור, כגון השפודין והאסכלאות - מלבנן ומטבילן והן טהורין.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bemidbar 31:19-24תרגום ירושלמי (יונתן) במדבר ל״א:י״ט-כ״ד

(19) But as for you, abide without the camp seven days; whoever hath slain a man, or touched the dead, you shall sprinkle on the third; and on the seventh day, both you and your captives, (20) and every garment, and whatever is made of skin, goats' hair, horn, or bone, and every vessel of wood, you shall sprinkle. (21) And Elazar the priest said to the men of the host who had returned from the war: This is the manifestation of the decree of the law which the Lord hath commanded to Mosheh. (22) Nevertheless, these (articles) without their rust, the gold, silver, brass, iron, tin, and lead , their vessels, but not the unformed and simple (metals), (23) every thing whose nature it is to abide the fire, of the pans, pots, spits, and gridirons, you shall make to pass through fire to purify them, and afterward (sprinkle them) with water such as is used to purify the unclean; but whatever will not abide the fire, coverlids, cups, flagons, and utensils, you shall make to pass through forty sata of water; (24) and you shall wash your raiment on the seventh day to be clean, and afterwards come into the camp.

(יט) ואתון שרו למיברא למשריתא שובעא יומין כל דקטיל בר נשא וכל דיקרב בקטילא תדון עלוי ביומא תליתאה וביומא שביעאה אתון ושביכון. (כ) וכל לבוש וכל מנא דצלא וכל עובד מעזי קרנא וגרמא וכל מאן דקיסא תדון עלוי. (כא) ואמר אלעזר כהנא לגוברי חילא דאתו מן סדרי קרבא דא אחווית גזירת אורייתא דפקיד ייי ית משה. (כב) ברם לחודהון בלא חלדותהון ית דהבא וית כספא וית נחשא וית פרזלא וית קסטירא וית כרכימישא מניהון לא גולמיא ולא פשוטיא. (כג) כל מידעם דאורחיה למיתעלא בנורא לביסיא קדירתא שפודיא ואסכלתא תעברון בנורא וידכי בתר כדין במיא דכשרין לאידכאה בהון דוותא יתדי וכל דלא מיתעל בנורא כרנבתא כסיא קיתוניא קומקמוסיא תעברון בארבעין סווין דמוי. (כד) ותחוורון לבושיכון ביומא שביעאה ותידכון ומן בתר כן תיעלון למשריתא.

R. Saadia Gaon Tafsir Bemidbar 31:23תפסיר רס״ג במדבר ל״א:כ״א

אך במי נידה - וגם במי הזאה

Fragment from Karaite Commentary (JQR 12, p.294)קטע מפירוש קראי (נדפס בJQR 12, עמ׳ 294)

כל [דבר א]שֶר יבא בא[ש תעבירו באש: צוה ל]הַעביִ[ר] באש כלֵי גוֹים [ככל כ]לי ישׁראל למען כי כליֵ גו[ים] ... מֵת ...בה ו...ה...שָׁ... וֹבָם וב... ש עד שיטהר כי ... גוֹים הם ... על כן לה[ע]ביר ולהחמיִם בָאֶש עת תצא ה[טומאה] מן הכֶלי: ויש מתאונניִם שַיֹאמרו. כי הכֶּלים אשר בִשלו. בָהם ויעשו בהם מאכלם — הם אשר לה[עב]יר באש להם לבדם: ולא כן הוא כי לא כתוב כל כל[י] אשר יבושל: כל כלי אשר יֶעשֶה בו מאכל: כי אם כל כלי אשר יָבֹא באש: מזהב וכסף ונחושת וברזל וכׄלׄ ... גם כצמידים וכל חליֵי נשים ואם נעשָה בו מאכל ואם לא נעשָה: כל אשר דַּ֔רְֿכּו֔ לבוא באש הוא יֶעשה באש להעביר באש ככׄ כל דבר אשר יבוא באש: ובזאת תדע כי כל כלי גוים הם טמאים אשר נעשָה בו מאכל ואשר לא נעשָה כולם טמאים: ואסור לישׁ לנגוע בהם ולעבוד בהם [כ]כל כליהם טרם יעברו עליהם שבעת ימים: ואחרי כן כל אשר יבא באש להעביר באש: ואשר לא יבוא באש כולם להעביר במים ככׄ [כל] אשר לא יבא באש תעבירו במים: והלוא כי נוֹדַע כי הכלים המו[באים] באש הֶם כלי גוים: כן אשר צוה להעביר במים הם כלֶי גוים [והלוא] צִ[ו]ה מלפני היום הזה איך לטָהֶר כל ישׁ מכל טומאה: ואין הֶ... [מ]צוַת היוֹם הזה כדָבָר חָדָשׁ לוּלֵי צִוָה על טומאַת כלֵי גויִ[ם] ....וָה פעם שֶנית וּשליִשיִת עַל מִצְוָה אחת הלוא אמנם כ[י]

Rashi Bemidbar 31:21-23רש״י במדבר ל״א:כ״א-כ״ג

(21) ויאמר אלעזר הכהן וגו' AND ELEAZAR THE PRIEST SAID etc. – Because Moses fell into anger (v. 14) he fell into error: there escaped him the laws concerning the removal of uncleanness absorbed by vessels which have contained the food of heathens. This, too, do you find was the case on the eighth day of the installing of the priests, as it is said, (Leviticus 10:16) "And Moses was angry with Eleazar and Ithamar", — he fell into anger, he fell into error (cf. ib. that he made an error regarding the שעיר החטאת which Aaron refused to eat). Similarly, also, when he said, (20:10, 11) "Hear, now, ye rebels", … "he smote the rock"; it was through his anger that he made the mistake (Siphre; cf. Pes 66b). אשר צוה ה' וגו' [AND ELEAZAR SAID … THIS IS THE ORDINANCE OF THE LAW] WHICH THE LORD HATH COMMANDED [MOSES] – he associated the decision with his teacher (cf. Siphre). (22) אך את הזהב וגו' ONLY THE GOLD etc. – Eleazar said: Although Moses has only admonished you concerning the laws of uncleanness caused by contact with a corpse, you must further be admonished concerning the laws of removing anything unclean that has been absorbed by vessels. The word אך is a restrictive term — it is as much as to say, "You are restricted from using vessels even after they have been cleansed from uncleanness caused by reason of a corpse until they shall have been cleansed also from what they have absorbed of that flesh which is forbidden as being that of an animal not killed in the proper manner." And our Rabbis said that the words אך את הזהב are intended to intimate that it is necessary to remove its rust before he does the rite of removing the forbidden food that has been absorbed. This, they say, is the purpose of the term אך, — that there should be no rust there: Only (אך) the metal — it shall be as it should be (the metal without anything else, such as rust) (Rabbenu Asher on Pesachim 30b states that this is to be found in Siphre, but it is missing in our editions of the work). (23) כל דבר אשר יבא באש ANYTHING THAT COMES ON THE FIRE, to boil something in it, תעבירו באש YE SHALL PASS THROUGH THE FIRE – according to the manner in which it is used so is the manner in which it is cleansed from what has been absorbed: that vessel the use of which is by means of hot water he shall cleanse with hot water, and that which is used for roasted meat, as for instance, a spit and a grill, he shall make it white hot in the flame (Avodah Zarah 74b). אך מי נדה יתחטא NEVERTHELESS IT SHALL BE PURIFIED WITH THE WATERS OF SPRINKLING – According to its plain sense this purification is to cleanse it from the uncleanness caused by a corpse. He said to them: the vessels require גיעול (the ceremony by which whatever has been absorbed will be given up) to cleanse them from the effect of having contained forbidden food, and also purification to cleanse them from the uncleanness caused by a corpse. But our Rabbis derived from here the law that in order to make them fit for use (to cleanse them entirely) from being forbidden, it (Scripture) made immersion in a ritual bath a requirement for metal vessels, and they explained the words מי נדה which are written here as denoting "waters that are proper for a נדה to immerse herself in". And how much is that? Forty Seahs (Avodah Zarah 75b). וכל אשר לא יבא באש AND ALL THAT DOTH NOT COME IN THE FIRE – i.e., everything which is not used on fire, as for instance, cups and flasks which are used with cold articles, and which, therefore, absorb no forbidden food, תעבירו במים YE SHALL PASS THROUGH WATER – He immerses them and that is sufficient. This refers only to metal utensils.

(כא) ויאמר אלעזר הכהן וגומ' – לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות שנתעלמה ממנו הילכות גיעולי גוים, וכן אתה מוצא בשביעי למילואים שנאמר: ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר (ויקרא י':י"ז), בא לכלל כעס בא לכלל טעות, וכן בשמעו נא המורים, ויך את הסלע (במדבר כ':י"א), על ידי כעס טעה. אשר צוה – תלה ההוראה ברבו. (כב) אך את הזהב וגו' – אף על פי שלא הזהיר הורה לכם משה אלא על הילכות טומאה, עוד יש להזהיר לכם על הילכות גיעול אך לשון מיעוט כלומר אך ממועטים אתם מלהשתמש בכלים אפילו אחר טהרתם מטומאת המת, עד שיטהרו מבליעת איסור נבילות, ורבותינו אמרו אך את הזהב, לימד שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה, אך המתכת יהי כמות שהוא. (כג) כל דבר אשר יבא באש – לבשל בו כלום. תעבירו באש – כדרך תשמישו הגעלתו מי שתשמישו על ידי חמין יגעילנו בחמין, ומי שתשמישו על ידי צלי כגון השפוד והאכסלא ילבבננו באור. אך במי נדה יתחטא – לפי פשוטו חיטוי זה לטהרו מטומאת המת, אמר להם צריכים הכלים גיעול לטהרן מן האיסור, וחיטוי לטהרן מן הטומאה, ורבותינו דרשו מיכאן שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות, ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראויין לטבול בהן נדה וכמה הן ארבעים סאה. [וכל אשר לא יבא באש – כל דבר שאין תשמישו על ידי האור כגון כוסות קיתונות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור. תעבירו במים – מטבילן ודיין, ודווקא כלי מתכות.]

Rashbam Bemidbar 31:23רשב״ם במדבר ל״א:כ״ג

אך במי נידה יתחטא EXCEPT THAT THEY [the utensils] MUST BE CLEANSED WITH WATERS OF LUSTRATION: from [the ashes of] a red heifer, in order to purify them from [their contact with] a dead body. All of the other things [listed in this verse – "passing though fire" and "passing through water" – are meant to make the utensils kosher for foodstuffs. These latter actions] cleanse the utensils from the forbidden foods that were absorbed in them.

אך במי נדה – של פרה אדומה, לטהרם מטומאת נפש. ושאר דברים לנקותם מאיסור מאכל הנבלע בכלים.

Ibn Ezra Bemidbar 31:21,23אבן עזרא במדבר ל״א:כ״א,כ״ג

(כא) ויאמר אלעזר הכהן – כי חוקת תורה הפרה לאלעזר נתנה, ומשה אמר להם כלל תתחטאו, ואלעזר פירש להם. (כג) אך במי נדה יתחטא – היה נראה לנו כי הוא מי אפר הפרה, כמו מי נדה לא זורק עליו (במדבר י"ט:י"ג). וקדמונינו אמרו, כי טעמו בשיעור המים, שתרחץ בהם האשה הנדה. ודעתם רחבה מדעתינו.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 31:23ר׳ יוסף בכור שור במדבר ל״א:כ״ג

כל דבר אשר יבא באש – שתשמישו על ידי האור, שפוד ואסכלה צריך ליבון באש כדי להגעיל (משנה ע"ז ה':י"ב), דטעמו ולא ממשו דאורייתא (בבלי נזיר ל"ז:). אך במי נדה יתחטא – שצריך טבילה ואפילו הוא טהור, ואפילו הוא חדש, דכלי מתכות הנקחין מן הגוים צריכין טבילה, דכלי מתכות כתובין בפרשת הזהב והכסף והבדיל והעופרת (במדבר ל"א:כ"ב), כדאיתא בע"ז (בבלי ע"ז ע"ה:). ואשר נטמאו במת צריכין הזאה שלישי ושביעי וטבילה (במדבר ל"א:י"ט). ו{כל} אשר לא יבא באש תעבירו במים – אם תשמישו בחמין צריך להגעילו בחמין, ואם תשמישו בצונן סגי בהדחה, דכבולעו כך פולטו (בבלי פסחים ע"ד.). ומשום כלים בני יומן איצטריכא, שלא נפגם טעמם.

Ramban Bemidbar 31:23רמב״ן במדבר ל״א:כ״ג

תעבירו באש וטהר - אין הכלי שנגע במת או בנבלה נטהר באש, שאין טבילת התורה אלא במים, ולפיכך הוצרכו רבותינו (ע"ז עה ב) לפרש שזו הטהרה להגעילם מאיסורי המאכלות שבלעו ביד הגוים, וזה אמת בלי ספק. וכל אשר לא יבא באש - כל דבר שאין תשמישו ע"י האור כגון כוסות וצלוחיות וקיתונות שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור, תעבירו במים - מטבילן ודיו, לשון רש"י. ואינו נכון בעיני, שאין לשון "תעבירו" טבילה, כי היה אומר "תביאו במים" שהוא לשון הטבילה, כמו במים יובא וטמא עד הערב וטהר (ויקרא יא לב). ועוד שאף הכלים שתשמישן בצונן צריכין הכשר מן האיסור שבהן מלבד הטבילה הזו, ואיך לא יזכיר הכשרן כאשר עשה בבאים באש. וכשלמדו חכמים טבילה זו לא הזכירו בה המקרא הזה, אלא דרשו (ע"ז שם) אך במי נדה יתחטא, מים שהנדה טובלת בהם. אבל פירוש "תעבירו במים", לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסור חלודה שנדבקה מהם מן האיסור שנשתמש בהם, שזהו הכשרן מן האיסור. יאמר הכתוב, דבר שתשמישו באש תביאו באש כדרך שהיה התשמיש בו באיסורין, אם תשמישו באור ממש כגון הברזל והנחשת וגם הכסף והזהב מלבנו באור, ואם ע"י חמין כגון הבדיל והעופרת מגעילו בחמין, ודבר שלא נשתמשו בו באש אלא בצונן תדיחו אותו במים עד שיתמרק ויטהר. וכך אמרו חכמים (שם), מדיחן ומטבילן והן טהורים. ולשון ספרי (מטות נ), תעבירו באש, כגון הסכינין מפני כוית הגוים, וכל אשר לא יבא באש, כגון הכוסות, תעבירו במים מפני גיעול הגוים. ולא הוצרך הכתוב לחזור ולהזכיר הטבילה, שכבר הזכיר אותה אך במי נדה יתחטא, ואחרי פליטת האיסור כולם שוים בדין הטבילה. ולבי מהרהר עוד, לומר שהטבילה הזו מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו, וכן אונקלוס מתרגם אותו בחטוי הזאה של אפר פרה, והצריכו אותה חכמים בכלי המתכות בלבד מפני שיש בהם כלים שתשמישן באור ובכלי ראשון ובכלי שני ובצונן, וזה צריך תלמוד. והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם, כמו שאמר (דברים ב לה) רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו. והטעם, כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים דכתיב (שם ו יא) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ואמרו רבותינו (חולין יז א) קדלי דחזירי אשתרי להו, אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם, רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם ולכך נהג האיסור בכליהם. וכן בדין הטומאה שהזהירם עתה (בפסוק יט) ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים וגו', כי מלחמת סיחון ועוג בה היו כל ישראל וטומאה הותרה בצבור. ועל דרך הפשט, הזהירם ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים ותתחטאו כדי שלא יטמאו את העם, אבל שם כולם היו שוים בדבר.

Ralbag Bemidbar 31:22-23רלב״ג במדבר ל״א:כ״ב-כ״ג

(כב-כג) אך את הזהב וגו' – לימד על כלֵי מתכות שמִטמאין במת; והוא מבואר שבכלים הכתוב מדבר, שהרי זכר אחר כן צד תשמישן. ולימד עוד עליהם שצריכין הכשר מפני מה שבלעו מן המזונות האסורין לנו. וביאר שכבר יפלטו מה שבלעו בדמיון שבלעוהו; והמשל, שהשפוד אשר יבוא באש כאשר יצלו בו הבשר - הנה יעבירוהו באש לפלוט מה שבלע; ואם יבוא במים, כמו הענין ביורות - יעבירוהו במים, רוצה לומר במים רותחין, כמו שאמר בחטאת: 'ואם בכלי נחֹשת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף במים' (ויקרא ו, כא). ומה שזכר 'אך במי נדה יתחטא' - רוצה לומר אחר שטבל הכלי.

Abarbanel Bemidbar 31אברבנאל במדבר ל״א

וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ שהם דברים שאפשר שיהיו על האדם המת או הטמא ראוי גם כן שיתחטא. ומעשה עזים הם הכלים שעושים מן הקרנים והטלפים והעצמות שכל אלה יהיו עמהם מחוץ למחנה עד שיטהרו. והנה לא זכר כלי חרש לפי שאין לו תקנת טהרה. ואמנם כלי המתכות לפי שהיתה טהרתם בדרכים שונים אם באש ובמים לא ראה מרע"ה לבארו והניח ביאורו לאלעזר הכהן. והיה זה מפני שמי הנדה ואפר הפרה שבהם יטהרו הדברים ההמה נעשו על ידו הנה אם כן משה אמר להם בדרך כלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם ובזה כלל כל אדם טמא וכל הכלים שצריכין טהרה. ופרט משה ענין הכלים וקצר ובא אלעזר והשלים ביאור הטהרה להיו' מי הנדה ואפר הפרה אשר בהם יתחטאו מונחים בידו. ומפני שלא יחשוב אדם שהיתה זו מצוה מחודשת נאמרה לאהרן הכהן זולת משה. הוצרך אלעזר לומר זאת חקת התורה אשר צוה ה' אל משה וביאר שכלי הזהב וכסף ושא' המתכות אף על פי שנטהרו מטומאת המת עדין הן צריכי' להטהר מגעולי כותים להגעיל ולהפליט את הכלים מבליעת נבלות שלהם ותהיה הגעלתו כדרך תשמישו. ועוד צריך שיטהר על ידי מים של פרה. והבדיל אינו העופרת אבל הוא הנקרא אשטאני"ו. ואמרו כל דבר אשר יבא באש רוצה לומר כל כלי שלא יוכל לתקנו אלא כשיבא באש תעבירו באש ללבנו להגעיל טומאתו הנבלעת בו ויחזרו חדשים ויטהרו. אך עכ"ז צריך שיתחטאו במי הנדה כמו שאמר והזה על האהל ועל כל הכלים וגו'. וכל אשר לא יבא באש מאותם שזכר כבדיל וכעופרת שימסו וישחתו באש וכן אותם שזכר משה וכל כלי עור זולת כלי חרש שאין לו טהרה תעבירו במים אם רותחין בלעו ברותחין תעבירו. ואם בצונן בצונן תעבירו כי כבולעו כן פולטו. ועם זה צריך טהרה במקוה. וחז"ל אמרו שכן כל כלי מתכות צריכין טהרה במקוה במי הנדה תטהר בהם והם ארבעים סאה וגם הזכוכית והכלים שעושים מאבן יקרה גם הם במים ועל כן אמר אך במי נדה יתחטא רוצה לומר במים שראוי שתטבול בהם הנדה בהם ובכיוצא בהם יתחטא וביאר להם גם כן שביום השביעי יכבסו בגדיהם ובזה הדרך יהיו טהורים.

Shadal Bemidbar 31:23שד״ל במדבר ל״א: כ״ג

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש – לפי הפשט אין הכוונה כלל על גיעולי גויים, ואין הפרשה הזאת מדברת אלא בטומאה, שהרי וטהר כתיב, ואם לענין געולי גויים אין צורך להזכיר הזהב והכסף שאין תשמישם על ידי האור, כי אצעדה וצמיד היו להם, לא קדרות כסף וזהב, ועוד מי נדה אין ענינו אלא מי אפר הפרה, וכמו שהבין גם רש"י. לכך נראה שהיתה הוראת שעה להוסיף הרחקה ותיעוב לכלי מדין, חלף מה שחטאו על ידי שהתקרבו אל בנות מדין.

Hoil Moshe Bemidbar 31:19,21,24הואיל משה במדבר ל״א:י״ט, כ״א, כ״ד

(יט) ואתם חנו וגו' – נשאלתי מדוע לא הטהרו ב"י גם אחר מלחמת סיחון ועוג, והשיבותי שבודאי גם אחרי המלחמות ההן וגם אחר מלחמת הכנעני מלך ערד הטהרו הם ושללם ושבים, גם כי לא בא מזה זכר בכתוב. ואם נזכר הצווי כאן הוא לפי שהתחיל לספר דברי משה אל העם בקצפו עליהם, והביא כל דבריו אליהם גם צווי תתחטאו וגו', ואגב בא ג"כ ביאור דברי משה ע"י אלעזר. (כא) ויאמר אלעזר הכהן וגו' – גם זה סמך למה שכתבתי למעלה (ל':ב') שלזקני העם היה מבאר משה הדברים יותר ממה שהיה כותב בספר, כי בפר' חקת לא כתב מאומה על כלי מתכות שצריכים לבוא באש כדי לטהרם, וגם לא הגיד לנו שם שצריך להעביר במים דבר שלא יבוא באש, רק שצריך להזות עליו, וכאן שבאה הלכה למעשה, בא אלעזר הכהן הגדול שעליו להשגיח על טהרת העם למען לא יטמאו המקדש, וביאר להם תוכן הענין. (כד) ואחר תבאו אל המחנה – כי במדבר גם טמאי מת נשלחים מחוץ למחנה (למעלה ה' ב').